בינתיים באמריקה... 2018 הסתמנה כשנת שיא של מספר הנשים המתמודדות על משרות ציבוריות בפוליטיקה. לעומת זאת, במגזר הפרטי המגמה הפוכה – ירידה של 25% במספר הנשים בתפקידים בכירים. כל זאת, כאשר רק ב- 4.8% מתוך 500 החברות הרווחיות ביותר בארה"ב, נשים מחזיקות תפקיד CEO.
כמו נשים בפוליטיקה, גם נשים בעסקים מתמודדות עם אותם מכשולים בדרכן לעמדות כוח. ההיסטוריה מעידה שנשים מעולם לא נחשבו "מנהיגות" . המערכת החברתית בנויה כך, שמאז ומתמיד העדיפה לעודד גברים לתפקידי כוח ולשמר אותם בעמדות אלו. המערכת פועלת כאקסלרטור לגברים. אך לא עבור נשים.
בפוליטיקה, מסתמנת מגמה של שינוי מהיר, אשר הוצתה לאחר הבחירה בדונלד טראמפ לנשיאות, קמפיין #MeToo ודומיו. נשים הופכות ליותר אקטיביסטיות. 36,000 נשים הסתערו על תפקידים במשרדים ממשלתיים במהלך השנה הנוכחית, לעומת 920 בתקופת אובאמה.
ישנו הסבר לפער בין מגמת ירידת הנוכחות הנשית בסקטור הפרטי לעומת עליה בסקטור הציבורי פוליטי:
החיץ הקיים בין מתמודדת למשרה נחשקת: אם בפוליטיקה, אישה יכולה להכריז שהיא מתמודדת על משרה ועליה לכבוש את לב הבוחרים, הרי שבעסקים, עליה לשחק את המשחק הפנימי ולסלול את דרכה דרך מוקדי כוח רבים.
מועצת מנהלים המורכבת למשל מגברים לבנים בגיל העמידה, מעדיפה מנהיגים שנראים כמותם.
בפוליטיקה, אין חשיבות לרקע של מתמודדים. בעסקים, חייבים לעבור מסלול מובהק בדרך לעמדת מפתח. כך שנשים שרוצות להשפיע פוליטית חברתית, ואין להן את הרקע המתאים לעסקים, הזירה הציבורית נגישה להן הרבה יותר.
אבל, מסתבר שלא רק נשים ירוויחו משילובן בעסקים. מחקרים מראים שגיוון מגדרי ביחס של 30% נשים בשולחן ההחלטות, הוביל לעלייה של 15% ברווחי החברה.
לכתבה המלאה: