הניסוי הזה של לעבוד מהבית ממש לא בשבילי. אולי עבודה מהבית, נראית לכם עכשיו כמו עבודת החלומות, אז תחשבו טוב. המחיר של בידוד חברתי, אי מעורבות במה שקורה בחברה, בעיות בניהול סדר היום ואפילו שעמום וחוסר בהשראה ועמידה במקום, ישבשו לכם את החיים, יותר מאשר יאספו אותם ב- base camp אחד.
ישנם יתרונות לעבודה מהבית (אך יש להם מחיר): לא צריך לשלם על משרד, אין פקקי תנועה, לא צריך להתלבש ולהתארגן ואין דד ליין להגיע לעבודה. לכאורה, בהיבט של חיסכון זמן ומשאבים, הכי פרגמטי לעבוד מהבית. האמנם?
מרבית העובדים מהבית מעידים כי ההפרדה בן החיים האישיים לעסקיים קשה מאד כשאנחנו עובדים מהבית. הגבול בן הפרטי לעסקי נפרץ. מתערבב האחד עם השני וישנם ימים שבהם לא מספיקים יותר מידי בגלל הבעיה הזו. כשעובדים מהבית, הילדים חוזרים מבית הספר ואיתם הניתוק מהעבודה, משימות ביתיות כמו כביסה וניקיונות או קניות בסופר וטיפול בכל מיני שוטף – מוצאות את דרכן לתוך הלו"ז, אם בכלל טרחנו לייצר כזה. אין בעיה לענות לשיחות טלפון מהמשפחה או חברים כי אנחנו לא מפריעים לאף אחד, קל לעשות הפסקה ועוד הפסקה של קפה וסיגריה אשר נמתחת להפסקת נטפליקס. בלי לשים לב, ובלי הפרעת קשב וריכוז, רובנו נמצא שפרודוקטיביות עבודה בבית - נמוכה.
דבר מרכזי שחסר בבית הוא העדר וכוחו, קוד בסיסי בהתנהגות האנושית: כאשר אנו מוקפים בקבוצה, אפילו קטנה ביותר – הקבוצה נותנת לגיטימציה, מעודדת ואפילו כופה ברמה לא מודעת על הפרט, לתפקד בהתאם למשימה שלשמה נתכנסה. זה מה שקורה במועדוני ריקודים, בכיתות לימוד וכך כמובן במרחב עבודה מאוכלס . כאשר מצויים סביבי אנשים שעסוקים בעבודתם, כאשר האינטראקציה ביניהם נסובה סביב קידום העסק – נקבעת האווירה שמושלת במוטיבציה וחלוקת הקשב הפנימי של כל אחד מחברי הקבוצה. הימצאות בתוך מרחב כזה מייצרת מיקוד במשימות ומעלה משמעותית את הפרודוקטיביות.
העבודה במשרד נוחה יותר ואפקטיבית יותר. למשרד אני מגיעה בשביל לעבוד נטו. אין שם כלים וכביסה... אך יש עיניים שמביטות בי ובוחנות את התנהלותי. אם אהיה במטבח כל היום, סביר שהשימוע יגיע למחרת. גם אם אני הבוס, הכפיפים משמשים עבורי פלס התנהגותי במרחב העבודה.
לרוב, עבודה במשרד יותר אסתטית ומטופחת ומשליכה על החוויה האישית ואיכות העבודה שלנו. מחקרים רבים מדברים על הקשר בין סדר וניקיון לבין ריכוז, מיקוד והצלחה.
עבודות שדורשות תיאום בן עמיתים ועובדים וצוותים וחשיבה משותפת מחייבות משרד וחדרי ישיבות. בטח אם צריך לעבוד בצוותים ולחשוב יחד. שיחת ועידה טלפונית או מצולמת, אינה מייצרת את המתח את אותה מחויבות הנדרשת בין חברי קבוצה, אשר נוצרת באופן טבעי כשיש מפגש בשר ודם. באינספור מפגשי ZOOM בהם השתתפתי, נוכחתי כמה קל דווקא לא להיות נוכחת בשיחה: המוח יודע שאני לא שם, אלא במקום נטול אותם משתתפים. בשיחות וידאו קל לשכוח שאנשים מתבוננים בנו. ראיתי אנשים מבשלים, אוכלים, נכנסים לשירותים, מעשנים ועוד – תוך כדי מפגש וירטואלי. שלא לדבר על בעיות סאונד, תמונה שקופאת, מי אמר למי מה וסוגיות טכנולוגיות שונות שיוצרות הפרעות לשיח השוטף. בהינתן לוחות זמנים נוקשים שהמשימות שלך משפיעות על אחרים, חייבים לעבוד בריכוז מלא, חייבים הפריה הדדית ומגע אנושי כדי להכיר באמת צרכים, אנשים, תחושות, לקבל השראה וכדי להיות יצירתי.
אנחנו צריכים השראה ולא להיות לבד בבית. כאשר אנו עובדים בצוות או ליד אנשים נוספים, אנו יכולים לקבל פידבקים, משובים, להתקרב לקולגות שלנו, אנשים כמונו, לעבוד יחד איתם על פרויקטים נוספים, וסתם לפטפט בהפסקה או על קפה במטבח או בבר ( בחלל שלנו) . קשר כזה עם אנשים חשוב מאוד גם להערכה שלנו את עצמנו מבחינה חברתית וגם להערכה שלנו ו"לנראות" שלנו. אנו נמצאים מחוץ למעגל החברתי, דבר המייצר בידוד שלנו מול החברה והקולגות, הלקוחות. מחסור בפידבק: כולנו זקוקים לפידבק על העבודה שלנו, לאו דווקא מהמעבידים, גם מקולגות וחברי צוות לעבודה. בעבודה מהבית, אנו למעשה רואים ולא נראים, ולעיתים מרגישים שקופים.
עצמאים עובדים לבד. עסק קטן לרוב מבוסס על אדם אחד, אולי עוד עובד אחד או שניים. האינטראקציה של בעלי עסק קטן ועצמאים, מתרכזת בלקוחות וכמה ספקים. אבל אין להם חיכוך רוחבי עם קבוצת שווים. כל בעל עסק זקוק להשראה, להתייעצויות אינספור, ללמידה, איתור הזדמנויות לשיתופי פעולה ולהכוונות בכל רמה בתוך העסק. לכן, עליהם למצוא אותם באופן פרואקטיבי.
גם אנשים שעבודתם מתבצעת סולו, מול מסך מחשב בלבד, נתרמים מיציאה מהבית לטובת מרחב ייעודי לעבודה. כאשר הם זקוקים לאוורור מהמסך, המרחב הייעודי יאפשר להם לזלוג מהמשימה רק במעט ולא לנטוש אותה לפרקי זמן ממושכים מידי. מכך שמרחב עבודה משותף מדרבן עבודה נטו אך בה בעת, מייצר מיכל אוורור מוגבל ותחום אשר אוסף בחזרה את העובדים למשימות. כמו גוף שאבריו נמצאים בתוכו ולא מתפזרים החוצה.
הגאונות בחללי עבודה שיתופיים וסוד הצלחתם, היא במודל כלכלי נוח ובסביבת עבודה שמדרבנת פרודוקטיביות. עצמאים נהנים ממשרד בתנאי התקשרות גמישים ומחירים נוחים, פטורים לחלוטין מתחזוקת המשרד והציוד, נהנים מעיצוב שיקי ויוקרתי, ומעל הכל - במרחבים שיתופיים, בפנתרה גם מה יש ערך מוסף נוסף של קהילה תומכת ומרחב למידה וסדנאות וקורסים שעוזרים לעסקים להצליח עוד יותר. בחללי עבודה שיתופיים, עצמאים נפרדים מהבדידות, גם אם הם נדרשים ואף מעדיפים את חברת עצמם. אלו האחרונים, ימצאו שהבחירה מתי להיות לבד ומתי ליהנות מהחלפת מילה עם אנשים, מרגיעה ברמות עמוקות. כאשר אין לאדם בחירה, התסכול מייצר מצוקה נפשית ומשם הדרך לחוסר פרודוקטיביות קצרה.
בנוסף ומאוד חשוב, לקוחות מתרשמים פחות מעסק שעובד מהבית בהשוואה לעסק שעובד ממשרד. עסק שעובד ממשרד נראה רציני יותר ומקצועי יותר ואפשר להגיע אליו. אם יש לכם תכנון לצמוח ולגדול, אם אתם רוצים להתרחב, אם אתם רוצים להכניס עוד עובדים לעסק שלכם, אי אפשר לעבוד מהבית.
אני רק כמה ימים בבית ומשתגעת. לא מבינה איך אפשר להישאר בבית יותר משבוע. אנשים חברותיים יכולים לסבול ממש מהבדידות בבית, קשה לשבת יום אחרי יום לבד מול המחשב מבלי לדבר עם אנשים או לראות אנשים. מחקרים רבים טוענים שחלק גדול מהבריאות הנפשית והפיזית שלנו היא בעבודה בה אנו מסוגלים לתקשר עם אנשים ולדבר ולראות אנשים אחרים. כאשר אנו דנים עצמנו לעבודה מול ארבע קירות, הבדידות עשויה לגרום לעצב, מלנכוליה ואפילו דיכאון הנובע מהבידוד שגזרנו על עצמנו. אז פאקורונה. חייבים לחזור לשיגרה, מכל הסיבות. העסקיות, הנפשיות ובטח הבריאותיות. ה 19 לאפריל זה היעד שלי. מחכה לכן ולכם, בכל מצב. אין הגבלות בכלל על עבודה של עסקים קטנים וסטארטפים גם כרגע.
פנתרות ופנתרים לא נשארים בבית. הם יוצאים לצוד, במרחב הפתוח. לא מפספסים הזדמנויות להיות ראשונים וטובים יותר מהמתחרים. הסוד של להתקדם בחיים הוא להתחיל. בעצם להסתער ולממש את היעוד, המטרות של החיים שלנו ולא לפחד כלל.