כמה עוד אפשר לדרוש מבעלי עסקים בישראל לשרוד?
עסק צריך אופק. אי אפשר לנהל מדינה על מצב הישרדות.
אנחנו יודעים לבנות תוכנית חירום, לצמצם הוצאות ולהמציא את עצמנו מחדש. אבל גם לבעלי עסקים שמורגלים להתמודד מגיע לדעת שיש כאן עתיד שאפשר לתכנן לקראתו.
כשאני שומעת ראש ממשלה מדבר על אפשרות של סנקציות בנקאיות ועל מטבעות דיגיטליים כאחת הדרכים להתמודד איתן, אני חושבת על ההחלטה שבעלת עסק צריכה לקבל מחר בבוקר: האם לגייס עובדת נוספת? לחתום על חוזה לשנה? להשקיע בשיווק? להמשיך להזרים כסף מהבית?
בריאיון האחרון התייחס נתניהו לאפשרות של סנקציות על המערכת הפיננסית ולבחינת חלופות, ובהן מטבעות דיגיטליים. זו אינה הודעה על מעבר של ישראל ל״כלכלת קריפטו״, אבל עצם הצגת התרחיש מחייבת דיון רציני במשמעות שלו לעסקים ולעתיד הכלכלי שלנו. (ynet.co.il, globes.co.il)
אחרי יותר משלושה עשורים של הקמת חברות וניהול, אני יודעת שאי־ודאות היא חלק מהחיים העסקיים. אני גם יודעת שיש הבדל בין סיכון עסקי שאנחנו בוחרים לקחת לבין חשש מתמשך לגבי התנאים הבסיסיים שבהם אנחנו פועלים.
אפשר לנהל סיכון. קשה הרבה יותר לבנות חברה כשכל תוכנית עבודה מתחילה בשאלה מה עוד עלול לקרות למדינה.
הפחד נכנס לעסק עוד לפני שהסיכון מתממש
לא צריך לחכות להגבלה בנקאית כדי שהחשש ממנה ישפיע על החלטות. מספיק שלקוח יבקש לדחות התחייבות, ששותף מחו״ל יתחיל לשאול שאלות, או שבעל עסק יחליט להמתין עם השקעה.
מאחורי כל החלטה כזאת עומדים אנשים: עובדת שחיכתה לקידום, ספק שתכנן על הזמנה, יזמת שזקוקה ללקוח הראשון שלה. כשמספיק אנשים מחכים, הפעילות נעצרת בהדרגה.
זה המחיר של אי־ודאות מתמשכת. היא גובה מאיתנו כסף, זמן ואנרגיה, ומצמצמת את הנכונות לחשוב רחוק. יותר ויותר תשומת לב מופנית לשאלה איך עוברים את החודש, ופחות לשאלה מה רוצים לבנות בשנה הבאה.
החוסן שלנו אינו משאב בלתי מוגבל
בשנים האחרונות למדנו להתאים את עצמנו שוב ושוב. לשנות תוכניות, לעבוד עם צוותים חסרים, להתמודד עם ביטולים ולשמור על קשר עם לקוחות שגם הם מתקשים להתחייב.
אני מכירה את המאמץ הזה מתוך העסק שלי. את האחריות לאנשים, את ההוצאות שממשיכות לרדת ואת הצורך לשדר ביטחון גם כשאין לך תשובה לכל שאלה.
יש בי הערכה עצומה לבעלי העסקים שממשיכים לפעול כאן. אבל היכולת שלנו להתמודד אינה פוטרת את הנהגת המדינה מאחריות.
לבעלי עסקים יש אחריות להיערך לסיכונים. להנהגה יש אחריות לצמצם אותם.
יחסים בינלאומיים, אמון במוסדות ויכולת לקיים מסחר עם העולם הם תשתית עסקית. הם נוגעים ליכולת לקבל תשלום, לעבוד עם ספק, לגייס השקעה ולתכנן פעילות. לכן מותר לנו לדרוש מהמנהיגים שלנו תשובות ברורות: כיצד הם מגינים על התנאים האלה, ומה הם עושים כדי לחזק אותם?
גם בקלפי אנחנו מחליטים על סביבת העסקים שלנו
לקראת הבחירות, אני רוצה לשמוע דיון רציני בעתיד הכלכלי של ישראל. איך מחזירים יכולת תכנון? איך מחזקים את האמון בישראל כשותפה עסקית? איך מאפשרים לעסקים קטנים ובינוניים להשקיע ולהעסיק לאורך זמן?
לכל אחת ואחד מאיתנו יש עמדה פוליטית. לצד המחלוקות, יש שאלות שכל מי שמנהל עסק צריך להציב בפני מי שמבקש להנהיג אותו.
היכולת להתפרנס, ליזום ולהקים כאן חברה היא חלק מהעתיד שאנחנו בוחרים בו. לבקש הנהגה שמבינה את זה זו דרישה בסיסית.
מה בכל זאת נמצא בידיים שלנו
בתוך הדאגה, אנחנו עדיין צריכים לקבל החלטות. אלה חמש הפעולות שאני מציעה להביא השבוע לשולחן ההנהלה:
1. להפריד בין עובדה, תרחיש וכותרת. להבין מה השתנה בפועל, מה נמצא בבחינה ומה עדיין בגדר אמירה. להישען על מידע בדוק ולפנות לאנשי המקצוע הרלוונטיים כשיש חשיפה ממשית לעסק.
2. למפות תלות קריטית. לזהות לקוח, ספק, שוק או ערוץ פעילות שהעסק תלוי בהם במיוחד. לבחור היכן נכון להתחיל לבנות חלופה.
3. לקבוע מראש מתי משנים כיוון. להגדיר אילו שינויים בהכנסות, בהזמנות או בתנאי העבודה יחייבו התאמה בתוכנית. כך אפשר לקבל החלטות מתוך מסגרת שקולה.
4. לדבר עם האנשים שסביב העסק. לשאול לקוחות מה מעכב אותם, לתאם ציפיות עם ספקים ולשתף את הצוות במה שידוע. השיחות האלה יכולות לחשוף בעיה מוקדם ולעזור למצוא פתרון.
5. לשמור מקום לפיתוח העסק. גם בתקופה לחוצה צריך להקדיש זמן ללקוחות חדשים, לשותפויות ולשיפור ההצעה שלנו. אחרת הדחוף ממלא את כל היום, והעתיד נשאר בלי זמן ביומן.
בשביל זה צריך גם מקום להיפגש
כשבנינו את פנתרה, רצינו ליצור מרחב שבו אנשים יכולים לעבוד, להיפגש ולארח כחלק מחיי העסק שלהם. היום אני מרגישה ביתר שאת את החשיבות של המפגש הזה.
שיחה עם בעלת עסק אחרת יכולה לתת פרספקטיבה. פגישה עם לקוח יכולה להבהיר מה באמת נדרש כדי להתקדם. שולחן עבודה משותף יכול להפוך היכרות לשיתוף פעולה.
זו המשמעות של פנתרה כ־Business Habitat: תשתית לעבודה, לפגישות ולאירוח, שמאפשרת לאנשים להמשיך לבנות קשרים ופעילות גם בתקופה מורכבת.
המרחבים האלה חשובים במיוחד עכשיו. צריך מקום שבו אפשר לדבר בכנות על הקושי, ולצאת מהשיחה עם החלטה שאפשר לבצע.
אני רוצה להמשיך לבנות כאן. להעסיק כאן. לארח כאן אנשים שיש להם רעיון, ניסיון ורצון לעשות. ואני רוצה שנוכל לעשות את כל זה עם יותר ביטחון בעתיד.
אנחנו ממשיכים לבנות כאן עסקים. אנחנו זכאים לדרוש הנהגה שבונה עבורם אופק.
אם גם אתם מבקשים לפנות זמן לחשיבה, לפגישת הנהלה או לחיבור עסקי חדש, נשמח לארח אתכם בפנתרה, הארבעה 19, תל אביב.
תגובות