מי אמר שאי אפשר להקים עסק עצמאי בגיל 60+?!
מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי בעיה עם אנשים שאומרים לי מה לעשות ובעיקר מה לא לעשות.
כוונתם תמיד טובה, הם זהירים, שקולים, משכילים וברור (גם לך בדרך כלל) שהם יודעים יותר טוב ממך
אז את שומעת בקולם עד ש... כבר לא.
לא זוכרת בדיוק מתי הפסקתי להקשיב, ואולי מעולם לא ממש הקשבתי? היו תקופות בצעירותי שבהחלט לא הקשבתי : כשאמרו לי "ככה לא בונים רקדניות" "את לא תתקבלי ללהקה את גבוהה מדי/ לא מספיק רזה/ גמישה " WHATEVER לא מספיק , משהו תמיד היה "לא מספיק" - התגובה שלי הייתה ליצור לעצמי מופעי סולו . הפקת לבד? כן. ברור. לא לגמרי, כי כמו שאני לא אוהבת שאומרים לי מה לעשות אני כן אוהבת לעבוד יחד עם אנשים שנכונים לי, בצוות. לשמחתי תמיד היו כאלה בנמצא.
שכרתי אולם ומכרתי כרטיסים וכיסיתי את ההוצאות. אפילו קבלתי מימון זעום ממשרד החינוך והתרבות (פעם זה היה אותו משרד) והשתתפתי בפסטיבלי מחול ותיאטרון פרינג'. משלא קיבלו אותי ללהקות מחול אספתי סביבי אנשים ויצרתי אתם מופעים. לבד, עם אפס מימון מהממסד אבל שוב, תמיד, מצאתי את האנשים ו/או את המסגרות שכן אפשרו וכן תמכו. גיליתי שאני בהחלט מספיק: מספיק נחושה , מספיק אמיצה , מספיק חרוצה ומספיק משכילה ואינטליגנטית כדי להצליח לעשות את כל הדברים האלה.
רוח הנעורים היזמית הזו חטפה מכה כשנישאתי והפכתי לאמא. שלוב של גדול הילדים, עבודה אינטנסיבית כמורה למחול , אינסטינקט אימהי לגונן על עצמי ומשפחתי מהרפתקנות כלכלית. ומעל לכל הקשבה יתרה לקולות \מסביב שתמיד גרסו שאי אפשר, זה לא ריאלי אין לך חוש לעסקים וכו, וכו, וכו. על דבר אחד התעקשתי וטוב שכך: למדתי שיאצו ורפואה סינית מתוך הבנה שאני זקוקה למקצוע נוסף על המחול.
אחרי הגירושין, ההחלטה הזו עזרה לי לבסס את עצמי עם קליניקה ביתית שספקה השלמת הכנסה חשובה. היצר היזמי היתעורר והחלטתי שאני רוצה יותר מזה. לא רק מההיבט הכלכלי אלא גם, ובעיקר, כהגשמה של חלום , צורך להשאיר חותם אישי משלי לא רק במעגל המצומצם של מטופלים ומטופלות. להגיע לציבור הרחב. הרגשתי שיש לי ידע והבנה ייחודיים בישום עקרונות הטיפול האלטרנטיבי על עצמנו. בעזרת כפות הידיים, האצבעות, ועוד כמה עזרים ותרגילי מתיחה נשימה ואפילו ריקוד. ידעתי שזה משהו שכל אדם יכול ליישם על עצמו. אבל איך יוצאים לדרך?
איכשהו המסרים שהפנמתי לאורך השנים – שאני לא מספיק... שאין לי חוש עסקי , שזה לא ריאלי וכו' וכו' וכו' עיכבו אותי הרבה זמן. אבל ה"ג'וק" לא הניח לי. נזכרתי בכל המיזמים שכן הצליחו וכן הייתי מספיק- חכמה נחושה חרוצה... הבנתי שמה שחסר לי זה ידע , לא יכולת. ידע שמשום מה אף אחד (דגש על לשון זכר) לא מצא לנכון להקנות לי. ידע ניהולי, ידע עסקי, כלכלי, פיננסי...
התחלתי לחפש היכן אוכל לקבל את הידע הזה ורציתי לקבלו מנשים שמבינות את הקשיים הספציפיים שלי כאישה שחוששת תמיד מלהיות "לא מספיק".
כך הגעתי ל"פנתרה" – חלל עבודה שיתופי בתל אביב ומועדון לקידום נשים בעסקים
בפנתרה מצאתי לא רק ידע ותמיכה . מצאתי קהילה של נשים עם אותו ג'וק כמו שלי ואף אחת לא אמרה לי שזה לא ריאלי. להיפך! פתאום הרגשתי לגמרי "מספיק" והתברר לי שאיני היחידה שמתמודדת עם קולות מקטינים ומערערים. כולנו יחד מחזקות זו את זו שאנחנו "בהחלט מספיק:" חרוצות, חכמות, משכילות, נחושות. כולנו לומדות מהי אסטרטגיה, מהו מותג, בידול, לומדות על כסף ואיך לנהל אותו ולומדות לשלם לעצמנו משכורת...
והעסק שלי? קורם עיור וגידים מיום ליום. מרעיון הטיפול העצמי לכל אדם נולדה ערכה- תיקCARE , שבתוכה הכנסתי פריטים ושמנים שיכולים לעזור להתמודד עם הסטרס והמתח והכאבים שכולנו חווים.. ויותר מזה - הצלחתי גם להכניס לתוכה את החזון שלי: להגיע להרבה אנשים עם הרעיון הזה ולהשאיר חותם. לגמרי שלי.
והגיל שלי? הכי פחות רלוונטי! חלומות אפשר להגשים בכל גיל.
ערכת תיקCARE ערכת קסמים מהטבע לטיפול עצמי בסטרס במתח ובכאבים של היום יום.
מירי בן ברוך, מטפלת בשיאצו ובסוג'וק, יזמת תיקCare. www.ticare.online
Commentaires