ביום בו היא מתה, התחלתי לחיות - מסע אישי עם מיכל מצליח

אתן מכירות אותה כ-"מיקה" - יוצרת התכשיטים הצבעונית בפנתרה. כולה קעקועים, צבעים נועזים על הראש ושמחת חיים אינסופית. מיכל יצרה את עצמה מתוך סיפור חיים קודר שאותו היא מסוגלת רק היום לדבר.  

קולה המאיים עדיין מהדהד בראשי: "תתבגרי כבר!" ואני קופאת. 

"תתבגרי כבר!" והפצע בליבי ממשיך לדמם. 

הילדה שהייתי שעמדה מולה בתקיפות: "את לא תרימי עלי יד!" כבר לא שם. 

במקומה יש נערה אבודה. חבולה. שלא רוצה לחזור הביתה. חולמת לקחת את אבא ולהסתלק. להסתלק ממנה. אך מבטה המקפיא רדף אותי לכל מקום שאליו ניסיתי לברוח. "תתבגרי כבר!" 

רוצה להפסיק לאהוב אותה. ולהתחיל לאהוב את עצמי.  

ביום בו היא מתה. התחלתי לחיות. ביום בו היא מתה. נשלחה גם נפשי החבולה לבורא. ובמקומה, נולדה מיכל הילדה, הנערה, האישה שהייתי אמורה להיות.

סיפור אישי על התבגרות והתגברות. על יחסים בין אמהות לבנות. על אהבה ושנאה.