ביעור חמץ. על פי המסורת, בכל שנה, אנו מצווים לעבור תהליך כזה, שמשמעותו - להדליק נר פנימי שיאיר פנימה לתוך חיי והתנהלותי ולהתבונן: מהם האלמנטים שעושים לי רע יותר מאשר טוב. את אלו – לבער מתוכי ומביתי. ביעור הסבל יכול להימצא רק בעמדה שמקבלת את היתכנות הניקוי, בד בבד עם הצטברות הזבל. רבים מאיתנו עמלים וטורחים רבות לאתר את הזבל הפנימי, שהוא למעשה כל דפוס שהיה רלוונטי פעם ואינו רלוונטי היום. דפוס, הוא שם כולל לאמונות פנימיות אודותי ואודות העולם, טראומות, רגשות שקשה לפגוש ומערך שלם של בלמים ומעקפים דרכם אני מנגישה את עצמי לעולם.
אני דווקא מוצאת לנכון, להתעכב לרגע על פרט לכאורה שולי בביעור החמץ – היותו טקס שמבצעים פעם בשנה. דגש על פעם בשנה. לא בכל יום. התדירות הזו, פעם בשנה, יש בה מסר: לא נמות בודהה. בתוך כל אחד ואחת, שוכנות בעיות שלא תפתרנה לעולם. את חומרי הגלם שהתוו את הצורה שלתוכה ערכנו את עצמנו, לא נוכל לשנות. לא כל דבר אפשר לתקן או לעקור עכשיו ואולי לעולם לא. לעיתים הקללה היא גם ברכה והרעל יכול להפוך לתרופה.
פעם בשנה... משל לנטרול הכפייתיות שתרבות העידן החדש ונס המודעות שואבת אותנו אליה. אמנם אין פסול במודעות ורצון להתפתח. זה ערך גדול ונשגב. אך כשהעיסוק בה הופך לכפייתי, זה כשלעצמו סימן שמשהו עמוק מתנהל בחוסר. פעם בשנה...וביתר הזמן - לשחרר. לחדול מחיטוטים חוזרים בפצע. כי החיטוט לא יעזור לו להגליד.
אז בני חורין? פעם אחת, אחרי שביערנו חמץ והשתחררנו מדפוס שאינו משרת. פעם נוספת, לחדול מהתהליך עד שנה הבאה ולקחת חופש גם מההתעסקות במה שלא בסדר.
בהחלט הרשי לעצמך לצלול למעמקי נפשך, בואי חשבון עם הדפוסים שמשרתים איזשהו צד קודר, כואב ומתגונן. אך אל תשהי שם יותר מידי. אחרת תמצאי את עצמך בהתבוססות שאין בה מאום חוץ מדרמה שמזינה את עצמה לשם דרמה. שאלי את עצמך מה יש בך ולא רק מה חסר לך. את החוסרים את תשלימי וידע הוא דבר נרכש. פשוט תכנני ועשי. צעד צעד. התחייבי למשהו אחד חדש, עשי צעד שלא עשית עד כה, בחרי אחרת מברירות המחדל שלך, רק בשביל הספורט ותראי לאן הבחירה החדשה תיקח אותך. הכי חשוב - סלחי לעצמך על תיקונים שלא תעשי בקרוב. כי לעיתים, מורכבות הנפש לצד אילוצי החיים, לא מאפשרת פוקוס.
אחרי ששמת בצד את ביעור החמץ, התבונני בשבט הפנתרות. כולו חוכמת חיים, רצון טוב וידע רב תחומי. כל אחת מהן תביא לך השראה, ידע וניסיון. ואולי, הן אף יאירו לך אפשרות חדשה שלא חשבת עליה, נתיב אחר מברירת המחדל שלך. חטא לא לפתוח את תיבת האוצר הזו. "אין סכין מתחדדת אלא בירך של חברתה" אמרו חכמינו. היפגשי והכירי את חברותיך לשבט, למדי דרכן משהו חדש. התמקדי בשגשוג שלך. אישי, מקצועי וכלכלי. כי את פנתרה.
חג שמח!